"בובות" ו-"להוציא את הכלב"

מאת: מתן אהרוני

שתי אחיות דיי דומות אבל גם מאוד שונות החלו להיות משודרות בכבלים בערוץ הוט 3, מהן ניתן לקיים שיעור מעניין לגבי ההבדל בין שני ז'אנרים דומים אבל גם מאוד מאוד שונים: בין הטלנובלה לדרמה.

את ההבדל בין שני הז'אנרים ניתן לראות בשתי סדרות שעלו לשידור בכבלים באותו זמן: הדרמה המעולה של ניר ברגמן "להוציא את הכלב" (הוט 3, יום שבת ב- 22:00) והטלנובלה החדשה "בובות" (הוט 3, יום ראשון- חמישי)  של שי קפון, מיוצרי הטלנובלות הקודמות בכבלים ("טלנובלה בע"מ" ו-"האלופה").

הטלוויזיה בכבלים יצרה ומשדרת בתזמון מיוחד שתי סוגות, דרמה וטלנובלה, שלכאורה יש ביניהן הרבה מן המשותף: שתיהן מציגות את מהלך חייהם של אנשים, משפחות וכד', שקשורות בכל מיני קשרים שמתגלים במשך הזמן, שעוברות הרבה שינויים, תהפוכות, משברים, קשיים ובעיות עם הרבה דרמות.

אך פה מסתיים הקשר בין השניים וההבדל רב מן הדומה: לכל ז'אנר יש את המבע הקולנועי המיוחד שלו, יש את התפישות על מהות אומנות הקולנוע ואת הרצינות או הקלילות שמאפיינת כל סוגה, כפי שמתגלה בין שתי הדוגמאות שכעת משודרות בכבלים:

להוציא את הכלב

חברי "להוציא את הכלב". צילום מתוך אתר הסדרה.

הדרמה של ניר ברגמן, "להוציא את הכלב" נראית על פי פרק הפתיחה כדרמה מעולה!! היא נראית כמו יצירת אומנות קולנועית ברמה עולמית! ככה עושים קולנוע ו/או טלוויזיה מעולה, איכותית וראויה!! בדרמה זו כל שוט נראה מחושב, לכל מילה יש חשיבות משלה, שתתפתח בהמשך העלילה.

הדרמה בת ששת הפרקים מציגה יום אחד בחייהן של כמה דמויות שקשורות אחת לשנייה, כשכנים באותו בניין או כקשורים בקשרי דם אחד לשני. כמו דרמה ישראלית טובה, לכל דמות יש כמה בעיות, סודות, משברים, בגידות וכד', שנבנים ומתגלים בצורה הדרגתית, מחושבת ומעניינת, שלא חושפת הכל ברגע אלא שנבנה בהדרגה, תוך בניית מתח ודרמה ראויה.

בסדרה ישנה בחורה, מאפרת במקצועה, שנמצאת בקשר רומנטי עם גבר נשוי, שכנתה נאשמת בפלילים בגלל שהתאהבה בגבר הלא נכון, הוריה גם כן נראים מוכים בפנים ולא ברור תחילה מה קרה ביניהם ועימם. שכנים נוספים, שמשפצים את ביתם, נמצאים גם הם במשבר בנישואים.

כבר בפתיחה מובן כי מדובר ביצירה מעולה: השוטים הפותחים את הדרמה מהווים רמז מטרים להמשך העלילה ולכל הבעיות של הדמויות: משוט של הים הרחב בתל אביב עוברת המצלמה להיות מתוחמת מאחורי סורגים שונים, סמליים: מאחורי חלונות אטומים, סורגים וקירות שסוגרים את המרחבים, שנמצאים ממש לפני הדמויות, כך שהן כלואות בחייהן העצובים, הדרמטיים, במשברי משפחה, זוגיות, אהבה וכד'.

גם השם של הסרט מייצג את הדרמה, את חייהן של הדמויות השונות: בפרק הראשון למדנו כי את הכלב לא ניתן להוציא בגלל כל מיני אילוצים. כלומר, גם הוא נשאר כלוא, שבוי בבית ללא פתרון, כשהוא, כמו שטוענת השכנה, מפוצץ מבפנים, אך אין מי שיעזור לו להשתחרר מלחציו, כיוון שכל אחד עסוק בבעיות הפרטיות שלו ואינו מתבונן באחר מולו. לכן, הוא בלית ברירה מתפנה בבית בלית ברירה.

וממש כאילו צפה מראש הבמאי ניר ברגמן כי בכתבה זו אדון בהבדל הגדול (הכביר) בין מאפייני שתי הסוגות, בין דרמה לטלנובלה, ישנה סצינה שמבטאת את ההבדל הזה היטב בפרק הראשון:
בסצינה, דמותה של המאפרת, שעובדת בהפקה של טלנובלה, ננזפת על כך שלא איפרה בצורה מוגזמת את השחקנית, שהיא בעצם דוגמנית (שירז טל). בתגובה היא עונה כי היא איפרה אותה בצורה טבעית שמתאימה לנושא הסצינה הנוכחית, אך הבמאי מתעקש וטוען כי האיפור צריך להיות בוטה ואף מוגזם, שבבכי שמיד יבוא הוא ימרח כולו. הוא מוסיף וטוען כי זה לא סרט סטודנטים (המאפרת לומדת קולנוע ועסוקה בסרט הגמר שלה).

כאן בעצם טמון מרכז השוני: בדרמה משקיעים מחשבה בכל פרט ופרט כדי להיות כמה שיותר קרובים למציאות החיים, לעומת הטלנובלה, שמראש מכריזה כי היא מוגזמת יתר על המידה, כי הכל בה גדול מהחיים, כי אלו לא החיים "האמיתיים". וכשזו הכוונה, לא נתפלא לראות משחק מוגזם, שלרוב נתפש כמשהו רע.

בובות

"בובות", הטלנובלה החדשה של הכבלים, בחרה כעת להציג את עולם מאחורי הקלעים של עולם הדוגמניות. אם כבר טיפלו בטלנובלות ("טלנובלה בע"מ"), בעולם הכדורגל ("האלופה"), כעת הגיע לטפל באותה רמה וצורה בעולם הזוהר של הדוגמנים והדוגמניות.

אז כרגיל יש שני מתחרים, שני אמרגנים, אחד הוא האנדרדוג, דודו טופז, והשנייה בעלת סוכנות מובילה, שהדוגמנית העיקרית שלה עזבה אותה כי היא כנראה לפתע התפקחה והבינה שהסוכנת שלה לא הייתה טובה אליה. יש גם, כמובן, דוגמנית עולה, שתכבוש את הבמה, שכרגע זו כנראה הדתייה שכמעט נדרסה, שלא מוציאה מילה עד שיגלו אותה ויהפכו את עולמה (ולא בהכרח לטובה). בין לבין יש עוד כמה דוגמניות שמתחרות על מקומן בעולם "הזוהר". יש גם הרבה תככים ומזימות כיאה לטלנובלה מצויה.

נראה כי הנוסחא לטלנובלה של הכבלים עדיין לא שונתה, בעיקר מכיוון שאותו במאי (שי קפון) אחראי על הטלנובלות האחרונות ששודרו בכבלים: המשחק מוגזם, העלילה לא ממש חשובה ודיי ברורה ולא מפתיעה, הצילום תזזיתי. גם הקלוז אפים, שפתאום מופיעים על פניהם של הדמויות, הם מפחידים ומעוררים כאבי ראש כבירים. גם בתחום התפאורה אין הרבה השקעה.

נדמה כי קפון ביקש לחדש במעט וזאת הוא עשה דרך ההגזמה במשחק ובמבע הקולנועי, כשהוא הגדיל את המינונים של השוטים הקצרים, ברמה כזו שהוא הפך כמה שוטים להיות קליפים ארוכים (ובעיקר רעים), הקלוז אפים הפכו להיות ממש בוטים, כשבשלב מסוים בפרק הראשון זה היה נראה נורא לראות חצי פנים או איזה עין גדולה של דוגמנית שמביטה עלינו בצורה כזו (מפחידה). וגם המשחק, שכבר עמדתי עליו בעבר בטלנובלות הקודמות, שהופך להיות כעת ממש בדיחה.

חידוש נוסף שכעת נעשה הוא לצרף המון דוגמניות לסט (בתירוץ שזוהי טלנובלה על עולם של דוגמניות, אך להזכיר לכולם - בטלנובלה הקודמת [כמעט] לא היו שחקני כדורגל ששיחקו שחקני כדורגל), שלא ממש יודעות לשחק באופן "מציאותי", ובשחקן "חיזוק" שמזמן לא שיחק, וזה ניכר בתפקידו – דודו טופז, בתפקיד אמרגן שעולה מהתחתית (אך יאמר לזכותו כי הוא לפחות מנסה עולמות טלוויזיוניים אחרים, לאחר שנטש את תוכניות הבידור).

ולמרות כל הנ"ל, ברור כי היוצרים של הטלנובלה וכך גם צרכניה מודעים למאפיינים הללו של הז'אנר ואף אוהבים את המוגזמות של המבע, המשחק ובעצם כל דבר בה. לכן, למרות הכל אני כבר מנבא לה הצלחה. כנראה שעדיין לא פגה האהבה לטלנובלה ישראלית.

לאתר "בובות"