המקום – דרמה שמתבשלת לאיטה

ערוץ עשר הרים לבסוף את הכפפה ועשה מה שהיה צריך (מחויב) לעשות כבר זמן רב, רב מאוד, לייצר סדרת דרמה טובה. "המקום" היא ההתחלה, שנראית כעשויה כמו ארוחה דשנה וחמה שבמנה העיקרית שלה מתבשל לו לאיטו חמין חמים בערב חורפי קריר. בינתיים אנו מסתפקים בלאכול את המנות הראשונות, הסיפורים הפיקנטיים הקטנים, עד למנה העיקרית, חשיפת הסיפור המרכזי של העלילה, שמתבשל לאיטו.

"המקום" היא סדרת דרמה חדשה שמשודרת בערוץ 10. "המקום" הוא בר-מסעדה יוקרתי תל אביבי שמהווה הבסיס והמרכז לסיפורים השונים שמוצגים על המלצרים, על השף ומשפחתו ועל באי המקום, האורחים (אנשים מן הישוב, סלבריטאים, אילי הון ופושעים) ועל האינטראקציה ביניהם.

"המקום" התחילה טוב את הפרק הראשון עם מונולוג של הגיבור, שנאמר בגשם השוטף את העיר תל אביב, שמציג זמן הווה ומרמז כי יש או היה משהו בינו לבין מלצרית נחמדה בשם ענת, אך הסיפור מיד חוזר חזרה שנה אחורה כדי להתחיל מבראשית, כשהוא רק הגיע לעיר תל אביב, המרכז התרבותי הישראלי, שאין סדרה שלא מציגה את ההתרחשויות בה, חלילה לאבד פופולאריות וסיפורים שלא יכולים להתקיים בפריפריה המדברית וה"מצוקתית".

ובפרק הראשון אנו מגלים כי "המקום" מזכיר את התוכנית המעולה ששודרה לפני שנים בערוץ הראשון, "המסעדה הגדולה", עם כל הבעיות שלפתע צצות, הדמויות הצבעוניות, העלילות הקלילות והסיפורים השונים ומשונים של האורחים וגם העלילות המסובכות שמסתבכות כל פרק קצת יותר, רק שכעת המסעדה ממוקמת בתל אביב, היא יותר דרמה ופחות קומדיה, והעממיות התחלפה באליטיזם נהנתי ואפילו יש לומר פלצני. במקום חומוס מקבלים האורחים ב"המקום" שרימפסים יקרים.

ואיך בנויה הדרמה החדשה? היא יכולה להתאים להפליא לתיאור הכנה של ארוחת חמין חמה בלילה קר וחורפי, כמו זה שעימו נפתחה הסדרה:

במרכזה של הדרמה סיפור אחד גדול שמתבשל מאוד לאט ובהדרגה בסיר גדול שבו מכניסים המון מרכיבים, שמתבשלים לאט לאט בחום נמוך ביחד והם בסוף יתערבבו בטעמים, בצבעים ואף יתרככו, ויש כאלה שאפילו לא ישרדו וייעלמו בין כל החומרים.

בין המרכיבים שהכניסו בסדרה לסיר החמין, שנדמה כי היא מתפתח לאיטה, בזמן שלה, נמצאים הגיבורים הראשים, שהם ענת ואורן, ולתוך התבשיל נכנס גם תבלין מאוד דומינננטי שהוא התאהבותה של ענת במנו, עורך דין שמתמחה בפלילים, שלא נראה כמוסרי במיוחד, שמסתיר לא מעט דברים ומערב אותה בפלילים. גם אלמנטים כמו אקדח מוחבא נכנס לתמונה, כך שבכל פרק מתגלה, מעובד ומשתנים הטעמים, הריחות והצבעים של התבשיל – כשלא ברור מה יצא בסוף. זה מריח כאילו משהו טעים יהיה פה בסיפור המרכזי של העלילה.

ובינתיים, כדי לא לשעמם את הצופים, אלה שמחכים רעבים, עם קרקורים בבטן לסיום הבישול האיטי של החמין, המנה העיקרית שמתעכבת לה, שמעלה ריחות טובים אך לא ניתן עדיין לממש ולאכול את התבשיל כולו (ובינתיים עולות שאלות כמו מה יהיה עם אורן וענת? מה העורך דין מחביא ואיזה סודות פלילים הוא מסתיר? במה הוא מעורב? האם וכיצד ענת תפגע מזה? ועוד...), הכניסו כמה סיפורים קטנים, כאלה שנכנסים ונגמרים מהר מאוד, שמהווים המנות הראשונות:

ובמנות הראשונות של הארוחה הדשנה מופיעים בליינד דייטים כושלים, שמעלים חיוך ואולי גם הסכמה על הנעשה, סיפורים על אנשים גרושים שהיו נשואים ולא נפגשו שנים, אך מרגישים שכעת צריכים הם להתראות שוב, על ילדים שהוריהם עסוקים גם בשעות הלילה המאוחרות בעבודה במסעדה ורוצים לעזור בבעיות שעולות במסעדה (כמו לגמור במהרה את כל מנות השרימפסים הגנובים), על שרימפסים גנובים שאותם צריכים לחסל באותה משמרת לילה עמוסה ועוד לא מעט סיפורים פיקנטיים כאלה שמסתיימים אחרי פרק אחד.

הבעיה בסדרה תהיה לאלו שלא יהיו מוכנים לחכות לסיפור המרכזי שמתבשל, שכל פרק נחשפים מעט מאוד פרטים אודותיו – על ענת אורן, העורך דין והמעורבים בפלילים. הסיפורים הקטנים נחמדים, אך לא בטוח שיחזיקו את הצופים, שהתרגלו לטלנובלות ישראליות שבכל פרק מפליאות בעוד איזה אירוע דרמטי ו/או טראומטי. לדרמה זו נדרשת סבלנות. לדעתי היא בסוף תשתלם...