"האח הגדול 2" - מחיקת הפנים לטובת הסטריאוטיפים

מאת: מתן אהרוני

כמה ימים לפני עלייתה של העונה החדשה של "האח הגדול 2” רעשו הרוחות בעקבות כתבה של מעריב שטענה לחשיפת הדיירים החדשים של העונה החדשה. המידע מיהם הדיירים אמור היה להישמר בסוד כדי ליצור סקרנות, ציפייה והפתעה עבור הצופים בתוכנית הראשונה. אולם מה שעלה מחרושת השמועות סביב הדיירים החדשים לא היו האנשים, השמות, התמונות, הסיפורים האישיים והאישיות הייחודית, אלא התוויות שהודבקו לכל אחד מהם. נטען שיופיעו דמויות של קוקסינל, של ערביה, של פולניה ועוד סטיריאויפים מוכרים.

רעיון זה, שלא חשוב מיהו האדם, אלא על איזה תקן, סטיריאוטיפ או תווית ליהקו אותו וכך מכירים אותו, הוא בדיוק מה שהוצג בתוכנית.

התוכנית הראשונה הוקדשה להכרת המשתתפים. 16 מתמודדים נכנסו לדירה ועל פי איך שזה נערך והוצג, זה ברור שלא באמת חשוב מיהו האדם, אלא מהי התווית שעל פיה הוא צריך להתנהל. לכל דמות שנכנסה הדביקו מראש ולאורך כל הראיון תפקיד, תווית, סטריאוטיפ, שמצדיקים את המקום שלהם בוילה הגדולה.

מה שרע ברעיון זה שהליהוק לא מחפש פנים ייחודיות, ולא מחפש אישיות מעניינת. הם לא מחפשים ומציגים אנשים מיוחדים בפני עצמם, אלא מחפשים את התווית המתאימה, שנתפרה מראש בתסריט של ההפקה. גם הצופים למדים שאלו הדברים החשובים, שכך קוראים ותופשים את האנשים הזרים לנו. הבעיה היא שהדבר מוביל להבנה בקרב הציבור כי לא חשוב האדם שעומד מולך אלא התווית שהודבקה לו.

תפישה זו של האדם כתווית מובילה לביטול התפישה של האדם כאישיות אוטונומית, ייחודית וראשונית. היא מתמוססת ומתבטלת והצופים למדים כי אנו כבני אדם פרטיים, כאוטונומיים למחשבתנו ולעשייתנו, אינם נקראים ונחשבים ככאלה, אלא התווית, הכותרת, הסטריאוטיפ שאני אאמץ לעצמי הוא המהותי, הוא הדבר היחידי שחשוב. רק כך אמורים להבין ולהכיר אותי. לא כאני ייחודי בפני עצמי. מצב זה מוביל לרידוד האנושיות לרמה של ייצוג ותו לא.

כשאני רואה מולי תווית ותו לא, לא אדאג ולא אכבד אותה ולא אבחן כל דבר לגופו, כמו אדם אוטונומי שאמור לעמוד מולי. ואם כולנו תוויות, אז אפשר לנהל את העולם ביתר קלות, בלי מוסר ואחריות לאדם שמולי, אלא אדע כי "תוויית רעה" שהודבקה צריך לסלק (כמו היהודים בזמן השלטון הנאצי, שלהם הודבקה תווית של עכברושים שיש לחסלם) לעומתה, תווית טובה, תזכה לכבוד הראוי לה בלי לבחון את הדברים לעומקם.

כלומר, מתוכנית זו אנו למדים כי אין עוד פנים ייחודיות, לא חשובה החשיבה האישית, לא היסטוריה והשורשים הפרטיים והייחודיים של האנשים, אלא את האנשים יש לראות ולהבין רק על פי הסטיריאופים המוכרים, אליהם האנשים צריכים להתאים עצמם. כל מי שלא מתאים לתוויות המוכרות, לא ראוי להתייחסות.

מהלך זה של ביטול הפנים האנושיות הייחודיות לטובת התבוננות סטריאוטיפית, התבוננות  והבנה של האנשים סביבנו על פי התווית שלהם, מובילה בסופו של דבר לאיבוד של כל צלם אנוש. הדבר מוביל לירידה בערכו של האדם כאדם. במצב זה המפגש הבינאישי המוסרי שאמור להתרחש בין פרטים שנפגשים לראשונה מתווכת בתוויות שמסתירות את הייחודי לטובת המאפיינים שכל סטריאוטיפ מוטבע בו.

באותו אופן, הציגו לנו בתוכנית הראשונה של "האח הגדול 2" את שרה, ומיד תייגו אותה, כפי שלימדה אותנו ההפקה, כי זוהי הפולנייה. היא אף מעידה על עצמה שהיא מתלוננת סידרתית. היא כמובן אינה מינית, אינה מתאימה ממש לרוח הקבוצה הצעירה. היא אאוטסיידרית שבאה להציק לצעירים.

גם גואל פינטו ידע איך להציג עצמו – הוא כבר הפנים שהוא בא למלא כמה רובריקות של ייצוגים, ולא להציג עצמו כאישיות בפני עצמה. הוא פשוט ייחודי בגלל שממלא כמה ייצוגים גם יחד- הוא ספר באצבעותיו יחד עימנו כמה ייצוגים הוא ממלא - הוא מזרחי, חרדי (לשעבר) והומו. שכחתי משהו? עיתונאי הוא לא הזכיר כי ייצוג זה לא נחשב כתווית שווה כמו האחרים.

היו לנו בתוכנית עוד מגוון ייצוגים/ סטריאוטיפים, כמו אביב השובב או יותר נכון המציקן,

אלין לוהקה על תקן הבלונדינית הטיפשה.

גם העונה את התווית/הייצוג של המזרחים העילגים, הגרוטסקיים, חיזקו בזוג. אם בעונה שעברה היו אלו אב ובת, יוסי ועינב בובליל, הפעם אלו מעיין ומוטי חודדה. להם יש טעם מיוחד בלבוש (מעיין באה עם לבוש אדום צועק וצמוד לגופה המלא, שלא חסך מאיתנו כמה כפלים בגב ובבטן). היא הקנאית שכבר הכריזה שתרביץ למי שתתעניין בבעלה.

עוד סטריאוטיפים שמילאו את החלל היו יוסף האדם הרוחני. כמעט לראשונה בטלוויזיה הציגו את דמותו של האיש החירש, ארז, שהוא גם דוגמן.

עוד בליהוק הסטריאוטיפי הוצגה בחורה ערבייה, שהפעם היא לא חילונית ונוצריה, אלא מוסלמית מאמינה, אך לא כפי שאנו מכירים אותן ממהדורות החדשות עם הפנים המוסתרות והצעקות, אלא היא גם תל אביבית ופמיניסטית.

לקורפוס כללו גם טרנסווסטיט, בחורה שהייתה בעברה גבר ושינתה את מינה, עורך דין שמתפקד על תקן הבחור הנרקיסיסט היפה. היה גם אינסטלאטור מבוגר, שהושם על תקן הליצן, בתקווה שלא יצליח להשתלט על המחלה ושהוא יפלוט כמה קללות עסיסיות בזמנים הכי לא צפויים. האם אנו צריכים לרחם עליו או להבין אותו ואת נכותו? חלילה. זו לא מטרת הסדרה, שרק רוצה לגרום לדרמה באינטראקציה בין התוויות השונות.

למעשה איחדו כאן בתוכנית "האח הגדול 2" תוויות שונות כדי ליצור את מה שאנו מכירים כהתחלתה של בדיחה, שמתחילה ב"הכניסו לווילה סגורה ערבייה, כמה ערסים, בלונדינית טיפשה, הומו חוזר בשאלה ובחור רוחני, וביקשו מהם לחיות כמה חודשים בתנאים נוחים.

ובדיחה, כידוע, מעידה על סוגיות חברתיות גדולות. הסוגיה שמדאיגה אותי היא ביטולם של הפנים האמיתיות של אותם אנשים, שיובילו להתבוננות באנשים בכלל, במציאות החיים, כסטריאוטיפים שחוקים.