האח הגדול 2 – על עוני וביטחון לאומי

מאת: מתן אהרוני

הרבה נאמר ונכתב על תוכנית המציאות "האח הגדול". כבר עסקתי בעונה זו בנושא סטריאוטיפים שאותם מעצימה התוכנית וההשלכות שלהם על מציאות החיים, אולם נראה כי עוד חומר רב מספקת לנו התוכנית הזו, והפעם על שסעים חברתיים- כלכליים ולאומיים.

הפעם אני יוצא בביקורת נגד התוכנית והתנהלותה לאחר שהרגשתי כי התוכנית, כמו במציאות החיים הישראלית, עושה עוול נוראי לבעיה חברתית שמושתקת בתקשורת הישראלית – נושא העוני והפערים העצומים שמתרחבים בין העניים לעשירים בחברה הישראלית. במקומה, תמיד נמצא הנושא הביטחוני שמהווה תירוץ עלוב למה אין פנאי לעסוק בבעיות מבית, בבעיות חברתיות כה עמוקות אלו כמו העוני.

כך קורה גם בתוכנית האח הגדול 2, אשר למשך כמה תוכניות עסקה בנושא העוני בצורה שרק פוגעת ומבזה את הנושא- כמשחק מבדר של עניים ועשירים – שהתפתח לעיסוק בגדרות הפרדה, ובבעיה לא פחות קשה, הביטחונית, אך זו באה לרוב כדי להצדיק את חוסר העיסוק בנושא העוני ובהשתקתו.

כשהתחיל המשחק עניים-עשירים בבית האח הגדול זה היה נראה כמו משימה של תוכנית אחת,   שהתקבלה בעיניי בצורה אמביוולנטית. מצד אחד זהו משחק שיכול להיות מעניין מבחינת האינטראקציה בין האנשים, אולם מצד שני כעסתי נורא כי נושא חברתי חשוב זה הופך להיות מוצג  כמשחק מבדר ושרירותי, זמני ולא מהותי, שרומז כי הכל בידי השלטון, האח הגדול: השליט הוא שמחליט מי יהיה עני ומי עשיר באופן שרירותי. על ההמון לקבל זאת בלי תנאים.

כעסתי כי השחקנים עצמם שמעו לשלטון הכל יכול הזה בלי להביע כל התנגדות. כי כל מה שאומרים לנו לעשות, זה בסדר (כי זה רק משחק?). הבנו כי אסור לחצות גבולות – יש גדר שמפרידה בין העניים לעשירים. היא קבועה ואין לבקר את קיומה ולשאול למה היא נוצרה מלכתחילה.

כעסתי עוד יותר כששרה, מי שמונתה, לכאורה בצורה דמוקרטית (אנו לא ממש יודעים האם אלו היו התוצאות האמיתיות של הבחירות או רצון של ההפקה לשחק בפיונים הללו עוד קצת), הדהדה את ההגמוניה, את התפישה המקובלת בחברה – היא טענה כי היא לא משנה דבר, הכל יישאר כמו שהיה – הבנים, שחדרם בצד העני, יישארו שם, והעשירים יהיו אלו שגרים בחדר הנשים. כלומר אסור לנו לשנות דבר בחיים – הסטאטוס קוו חייב להישאר על כנו. שינויי הסטאטוס הוא רע לחברה. וזה מה שלומדים ולמעשה חושבים כבר אנשים בחברה- לא צריכים לעשות מהפכות, לא צריכים לשנות דבר – הסטאטוס הקיים טוב לכולם. האומנם??

שרה, שומרת הסטטוס הקיים, המומה מגדר ההפרדה בין עניים לעשירים.

שרירותיות זו שמוצגת בתוכנית מהדהדת את מה שקורה מחוצה לה – היא לא מביאה לחשוב בצורה ביקורתית מדוע ישנם פערים כה קיצוניים בין העשירים לעניים בחברה הישראלית. מהם התנאים שגרמו לכך מלכתחילה וכיצד ניתן לפתור או לשנות את המצב.

ואז הצטרף למשחק גם הסטריאוטיפ לכל קבוצה חברתית בדמות משחק נוסף (משימה חדשה) – העניים הם גנבים ועשירים הם שוטרים- העשירים מייצגים את החוק והסדר לעומת העניים הגנבים, פורעי הסדר, הרעים. זה כבר הפך ברור לכל ומקובל – העניים כמובן שיהיו הגנבים לעומת שומרי החוק והסדר הטובים.

בין לבין, במהלך המשחק הצטרפו הדיירים החדשים, ביניהם עדנה. עדנה היא משתתפת מבוגרת שמקדמת את נושא זכויות אדם ומצבם של הפלסטינים בשטחים. היא נאבקת בנושא המחסומים בשטחים. בבואה לווילה של האח הגדול קיוויתי שהיא תהיה האנרכיסטית שתציג לכל שהנושא של עוני ועושר אינו בדיחה, כי לא צריך לקבל את הדברים כפי שהם, שגם אם אומרים לנו לעשות דברים, עלינו להיות ביקורתיים ולתהות על משמעותם והשפעתם. שהיא תעורר מהפכה. אולם היא, כמו השלטון, המדינה, והחברה הישראלית כולה, שוב הסיטה את הדיון מהנושא החברתי הפנימי שבוער ומושתק כל פעם מחדש, והפכה אותו לנושא שבוער בה – הגדר בין העניים והעשירים הפך אצלה לגדר מטפורית, למחסום, שבין ערבים ליהודים. גם היא, כמו אחרים בממשלה, למעשה הציגה את הנושא הביטחוני הלאומי כנושא היחידי שיש לעסוק בו ולא לדון בבעיות הפנימיות – בפערים החברתיים העצומים שמוסיפים וגדלים, שמהווים פצצה מתקתקת שמתישהו תתפוצץ בפנים.

עדנה חצתה את הקווים. היא עברה את הגדר כדי להכין לעצמה קפה ובעשייתה התריסה נגד החלטות שרירותיות או מטופשות כלשונה, אולם הבעיה היא שהיא קישרה זאת לנושא הביטחוני ולא החברתי. גם על זה היא קיבלה על הראש מהחברים בוילה שחששו שחציית הקווים בין עשירים לעניים תהווה הפרה של החוקים ותוביל לסנקציות כנגדם. הם שבויים עדיין בהגמוניה והם אלו שלבסוף מחליטים מה עושים. פעולותיה גונו והיא נתפשה כסוטה, שפוגעת בשאר החברים. במקרה זה היא טענה שאם זה פוגע בהם – העשירים והעניים- היא תחדל ממעשיה החתרניים וכך באה לקיצה החתרנות היחידה בתוכנית. עדנה בויתה והוצגה כלא נורמטיבית, כסוטה, כקוריוז פרסומי, שנועד לקדם את נושא הביטחוני שלה.

כעת, השבוע עדנה עומדת במרכז פרשה שכבר השכיחה את נושא העניים והעשירים שאוחדו שוב להיות המונים ששבויים בכבלי השלטון העריץ של האח הגדול מבחירה, כאילו זוהי מציאות ראויה ומבדרת לחיות בה. היא כעת חזרה לאג'נדה שלה לגבי מפות של מחסומים וסיפורים של פלסטינים חסרי זכויות.

עדנה הייתה מבחינתי התקווה היחידה להעלות על סדר היום הציבורי את נושא העוני והפערים לא כמשחק מבדר ושרירותי, אלא כבעיה חברתית מהותית לא הוגנת, שלא מטופלת, שממנה מתעלמים ואותה משתיקים. אולם כמו במציאות החיים הציבוריים, גם היא עלתה לרגע, כמו דוח העוני, שאותו מסקרים במשך מהדורה בודדה, וממשיכים הלאה לנושא החם הקבוע כבר שנים-  הנושא הביטחוני, שמשתק נושאים חשובים לא פחות בתוך החברה הישראלית.