חיים הכט – "מה אתם הייתם עושים" – מהות הישראליות

מאת: מתן אהרוני

18.4.2010

בדרישה ישירה זו מהצופים לחשוב מה היו עושים התוכנית למעשה מהווה תוכנית חינוכית שדורשת מהישראלים להיות מעורבים. באותה נשימה התוכנית גם מגדירה מיהו ישראלי נורמטיבי ובעזרת שימוש ברגשות היא גם יוצרת תחושה של סולידריות לאומית. התוכנית מהווה גם חלק מתוכניות טלוויזיה שמעודדות אקטיביזם חברתי, באופן שונה ממה שהיה עד כה.

מי שלא מכיר ועוד לא יצא לו לראות, התוכנית "מה אתם הייתם עושים" למעשה עושה תרגיל שבשנות השישים עשו סוציולוגים מאסכולת "האינטראקציה הסימבולית" כדי לחשוף ולהציג את נורמות התרבותיות בעזרת סטייה מהנורמה ובחינה מה אנשים עושים באותן סיטואציות.

התוכנית בודקת באמצעות סיטואציות מבוימות כיצד מגיבים אנשים למצבים קיצוניים ברחוב (הטרדה מינית, אלימות, רעב של ילדים). היא מציגה עוברי אורח תמימים שידעו כיצד לפעול "נכון" בזמן אמת, ומנגד אזרחים אדישים שהחליטו לא להתערב בנעשה לנגד עיניהם. חיים הכט אומר לנו מה היה נכון לעשות ומהי הטעות האיומה שמביישת את החברה כולה.

מיהו ישראלי נורמטיבי?

הסדרה "סיינפלד", שכידוע עסקה בכלום, עסקה בפרק האחרון שלה בסיכומם של כמה שנים בחברתם של חבורת "הגיבורים" של סיינפלד, שלהם מכנה משותף אחד כללי- אלו הם אמריקאים טיפוסיים – כלומר חבורת אגואיסטים שלא עשו כלום עבור אף אחד, שלא עשו דבר אחד נכון וראוי למען האחרים שסביבם. חוק "השומרוני הטוב" הדמיוני שהוצג בפרק האחרון, שבאי אכיפתו הואשמו החברים ואף נכלאו, הוא מה שמבקשת הסדרה "מה אתם הייתם עושים" ליישם – כלומר התוכנית דורשת להגיב, להתערב ולעזור במצבים בהם ישנם אנשים שזקוקים לעזרה ומכאן אנו למעשה למדים מיהו הישראלי "הנכון".

על פי התוכנית "מה אתם הייתם עושים", הישראלי הטוב, הנורמטיבי, שמשתמע ממנה, הוא, כאמור, קודם כל אדם שמתערב. האדישות היא אסורה, אלא עלינו להיות מודעים לסביבתנו ולהתערב בחייהם של אחרים. ההתערבות הזו שמוצגת בתוכנית היא כמעט תיאולוגית – היא חייבת להיות על פי כללי המוסר המקובלים שידועים לנו מהטקסט התנ"כי, שיש הטוענים כי הוא תמצית התורה כולה – "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחבריך". כלומר, עלינו כישראלים טובים קודם כל לחשוב על הזולת ועל טובתו. עלינו להיות אמפתים. באופן דומה, תורת המוסר של עמנואל לוינס דורשת, אם נרדד אותה למשפט בודד ולא מורכב – לדאוג ולקבל אחריות לאחר שמולנו בלי לחשוב מיהו ומה ההקשר של הסיטואציה. אותה דרישה מוצגת בתוכנית.

לכן בתוכנית האחרונה (ב- 17 לאפריל 2010) חיים הכט סיכם אותה בטענה כי האלימות היא בעיה שמחירה יקר אך "אדישות וחוסר מעורבות עלולה להיות יקרה הרבה יותר". וזו הדרישה, עליה הכט חוזר ומדגיש בכל סוף תוכנית.

חלילה לנו לחשוב שיש כאן משהו רע. הרעיון הוא מבורך. אולם עלינו להיות מודעים ולהבין כי מדובר כאן על מנגנון משומן היטב שמבקש לשמר תרבות ישראלית נושנה ולאחד את כולם כישראלים בעזרת רגשות, כפי שאציג מיד.

לדעתי, בארצות הברית התוכנית לא הייתה מצליחה, כיוון ששם, על פי הסטריאוטיפ המקובל, האמריקאים לא עוזרים לאחרים, גם כשהם רואים את זולתם במצוקה (כפי שהודגם בהקצנה ב"סיינפלד"). אך לעומת האמריקאים, בסדרה של הכט הדרישה היא לזנוח לרגע את האמריקניזציה, שפושה בחברה, שאנו כה מאמצים בחיבה יתרה, שמקבלת מעמד של יוקרה, ולעשות דבר אחר והפוך – לחשוב (שוב) קולקטיביזם.

התוכנית מבקשת מהצופים לחזור למקורות החברתיים והתרבותיים של המדינה, שהם סוציאליסטים, ולטעון מה שסרטי בורקס שונים של שנות השבעים ניסו לחנך במשך שנים בתפישה הגמונית ולא מציאותית - "כולנו אחים". כלומר אנו למדים מהתוכנית כי יש להחזיר את הקולקטיביזם לתודעה ולשכוח לרגע מאינדיבידואליזם, מהצלחה פרטית ומסיפוק עצמי.

אם כן, אם נסכם נוכל לטעון כי התשובה לשאלה מיהו ישראלי היא כי מדובר על תושב שמתערב בחייהם של האחרים סביבו, גם אלו שלא מכיר. אדם אמפתי שמהווה חלק מקולקטיב וחושב כחלק מקבוצה ולא כאטום בודד, לא אינדיבידואליסט.

השאלה היא האם זה אפשרי? האם אנו באמת כולנו "אחים"? האם הפערים החברתיים, המעמדיים, האתניים לא כל כך קיצוניים שקשה יהיה ליצור "ישראלים" אחידים? איזה אחים הם אלו שמנהלים חברה פטריארכאלית וחברה קפיטליסטית דורסנית?

מייצרים סולידריות לאומית

את הצפייה בתוכנית אי אפשר להעביר ולהישאר אדישים. התוכנית גורמת להתרגשות כל פעם מחדש כשרואים אנשים טובים, שהם, כפי שחיים הכט חוזר ומדגיש, ישראלים יפים - אלו שמתערבים ועוזרים לאחרים במצוקה. הכט טוען: "אנחנו באמת על הכיפאק" או "אנחנו לא נותרים אדישים. יש כאן נשמה ישראלית מרשימה".

כלומר, לטענתי התוכנית מעוררת רגשות רבים ואלו מתורגמים לתחושה של אחווה, של קהילה אחת גדולה – של עם ישראל אחד. הרגשות הללו מעוררים סולידריות לאומית בעזרת ההבנה כי כולנו מתמודדים ומתרגשים יחדיו סביב אותה סיטואציה סימבולית, שמרמזת על שסע וקונפליקט חברתי פנימי. אנו כולנו מבינים ומכירים כי ישנה בעיה חברתית שמשותפת לכולנו ואנו צריכים להתמודד עימה – ובמקרה של התוכנית, אנו כולנו מתרגשים מאותם אזרחים ישראלים טובים שעשו משהו לטובת טיפול בבעיה החברתית.

תיאוריות חברתיות טוענות שבמקרים של מצוקה, של משברים ביטחוניים או כלכליים משותפים, קהילת הלאום מתלכדת יחדיו תחת אותה בעיה. במקרה הנוכחי, התוכנית מאחדת את הישראלים כולם סביב אותה התרגשות גדולה שיוצרת התוכנית, שנובעת מההבנה כי אלו הם הקשיים החברתיים וכל אלו הם ישראלים טובים שפועלים לחסלם.  

אקטיביזם טלוויזיוני

לעומת תוכניות טלוויזיה מציאותיות אחרות, שכנראה היו עם הרבה נכונות, שרצו להציג ניסיון לעזור לחברה, כמו למשל תוכנית הריאליטי הישנה, "דרוש מנהיג", שהציגה פתרונות מנוסחים מראש בפי כמה משתתפים שנבחרו בקפידה, בתוכנית הנוכחית הגיבורים הם כמעט כולם.

התוכנית "מה אתם הייתם עושים" היא גם בעלת מאפיינים רבים של תוכניות מציאות, אולם היא לא מציגה תחרות שמחפשת מיהו האחד והיחיד שיזכה בסכומי כסף מכובדים, שיצליח יותר מכל שאר המתמודדים, אלא בתוכנית זו לכל אזרח יש את הפוטנציאל להיות גיבור לדקה. בנוסף לזה, התוכנית קוראת גם לצופים לא להיות אדישים, אלא עליהם להיות מודעים לדברים ולדבר על המתרחש עם הנוכחים בבית ועם החברים בעבודה. כלומר התוכנית דורשת מכולם לעשות דבר מה – לחשוב איך לפעול בקונפליקט חברתי.  

לעומת תוכניות אחרות (ומעטות כל כך), שעוסקות בבעיות חברתיות ובדרך כלל מציגות פתרונות בלתי אפשריים או פתרונות מסובכים, או פתרונות שדורשים משאבים כלכליים רבים או פתרונות שרק עיתונאים עם קשרים ועם תמיכה מלאה מהזכיין מסוגלים לפתור אותה, בתוכנית הנוכחית אנו למדים כי כל אזרח יכול לטפל בבעיה חברתית, אם רק יהיה מודע לה. הדבר הוא חשוב ומבורך, אך עלינו לדרוש כי צריך קודם כל להבין איך מתחילות הבעיות החברתיות, מהיכן הן מגיעות, מהם השורשים שלה ומה המקורות שמלבים אותה ורק אחר כך לחשוף בפומבי אותן ואת הדרכים לפתרונות.

התוכנית "מה אתם הייתם עושים" מנסה להעלות למודעות את הבעיות, אולם היא אינה מציגה מה מקורות הבעיות. טענתי היא שכדי לפתור את הבעיה, צריך את השורשים לחסל. אולם עד שזה יקרה, שתיווצר תוכנית שתחשוף את שורשי הבעיות והשסעים החברתיים, צריך עוד ועוד תוכניות שכמותה – תוכניות שחושפות שסעים ושקוראות לציבור לקחת חלק בפתרון הבעיות.