קצר משפחתי –ריבוי תכנים לא מתאימים

מאת: מתן אהרוני

קשה נורא לעשות תוכנית טלוויזיה טובה. הניסיונות לרוב כושלים, הז'אנרים הפופולאריים מתחלפים, אופנות שונות מתקיימות בטלוויזיה והצופים מאוד פזיזים עם השלטים וכל הזמן הם הופכים יותר ויותר ביקורתיים. ישנם גם לא מעט מתחרים בטלוויזיה שכבר הצליחו להטיל כמה עוגנים, שזוכים לאהדת קהל הצופים.

באקלים שכזה, על היוצרים לוחצים ליצור תוכניות “כובשות”. עליהם להיות יצירתיים במיוחד ולספק תוצאות בזמנים לא אפשריים.

מצב שכזה מורגש בקרב הזכיינית "רשת" בערוץ 2, אשר כבר שנים לא מצליחה להדביק במרוץ הרייטינג את המתחרה הגדולה שלה, שכנתה הקרובה "קשת".

כזה המצב גם עם תוכנית הבידור החדשה של "רשת", “קצר משפחתי", אשר מנסה בכל כוחה להיות הצלחה. אולם בדומה לפעמים קודמות בהן ניסתה ליצור תוכנית דגל, וכשלה, גם הפעם נראה כי המשימה לא צלחה.

הפעם ב"רשת" חשבו כי אולי הפתרון הוא באיחוד של כמה נושאים וז'אנרים הכי פופולאריים כדי ליצור תוכנית פופולארית. כלומר הם ניסו לחשוב איך אפשר לעשות "מטא תוכנית" שמחברת כמה נושאים פופולאריים עם כמה סוגים של תכנים מוצלחים, בתקציב לא גבוהה במיוחד (לאחר שזה בוזבז על הפקה יקרה ולא מוצלחת קודמת של אחת מגרסאות "שבוע סוף”) לכדי תוכנית אחת אידיאלית.

לכאורה זוהי נשמעת תוכנית טובה. לקחת נושאים שהם פופולאריים בקרב התושבים הישראלים ולהשתמש בכמה סוגי תכנים וז'אנרים מוצלחים וביחד זה יכול להיות משהו נפלא. אולם לעיתים ריבוי ושעטנז לא עושים את העבודה, אלא ההיפך הוא הנכון. זה מוביל לכישלון, כמו במקרה הנדון.

מה שניסו לעשות בתוכנית "קצר משפחתי" הוא לקחת את הערך הכי ישראלי , הערך המרכזי והעיקרי בתרבות, "משפחתיות”, שגם כנושא לתוכניות זוכה להצלחה רבה כמו בדרמות ישראליות, בדוקומנטארי וגם בתוכניות מציאות שונות מצליחות שמתרכזות בעיקר בקואצ'רים שונים. ואת ערך זה לשלב עם כמה ז'אנרים פופולאריים כמו ז'אנר של תוכניות פאנל קומיות, שעלותן מאוד נמוכה ולפיכך, לכאורה, מספקות בידור זול להמונים (כמו תוכניתו של אסייג ותוכניתו של שליין, שנשארת מאוד שטחית ולא טובה). לזה אפשר להוסיף גם מימד פרודי, שזוכה להערכה ואותו מחבבת האומה (כמו ב"ארץ נהדרת") ולעיתים אפשר גם לשלב אלמנטים שחזרו  כעת להיות פופולאריים, תוכניות מתיחות (כמו של “מה אתם הייתם עושים” ו-”נראה אותך”). יחד עם רגעים בהם מצולמות המשפחות כתוכניות קואוצ'רים פופולריות כמו "סופר נני" ו-“משפחה חורגת" (בכיכובו של אלון גל) ודומיהן.

במטרה למצוא נוסחא להצלחה, "רשת" גם משתמשת בטאלנטים קבועים שלה, שאותם החתימה , כך זה נראה, עד שתמצא את התוכנית שתתפוס את הצופים. כנראה שהחשיבה היא כי בריבוי סלבריטאים פופולריים ואהודים,  יתבטלו אנטגוניזם מצד הצופים בתקווה שההיפך יתרחש – שהם ייצרו אהדה סביב התוכנית.

אולם לדעתי גם במקרה זה כשלון בידה. הסלבריטאים אינם היחידים שעושים את התוכנית אם זו בנויה כשעטנז שלא ברורה מה מטרתו.

כך למשל, נסכים כי דב נבון חמוד, אך בלי תסריט נכון הוא כישלון. קצת צעקות על המשפחות לא מספיקות.

גם אם שכטר שחקן טוב, קומיקאי מתחיל ופרובוקטיבי, בלי המקום הנכון, אין לזה כל ביטוי והוא מתבזבז בניסיון להיות קומיקאי בבמה הלא מתאימה.

גם אסייג מצחיק, אך במקום המתאים לו. כלומר אם נותנים לו במה ותפקיד כסטנדפיסט ולא כאיש סאטירי לכאורה מתוחכם נורא.

וישנם עוד כמה סלבריטאים נוספים שלא ברור מה הם עושים שם כמו אפרת בוימולד, שהיא, חשבתי לתומי, שחקנית דרמתית ולא ממש קומיקאית, כמו שאר המשתתפים הקומיקאים. וזה ממש לא מספיק שכותבים לה כמה פאנצ'ים אותם היא רק צריכה להקריא. גם לפרסונה הציבורית שהיא יצרה יש משמעות. התוכנית עושה לה רע.

לרגע היה נדמה לי כי אולי מדובר בתוכנית שהיא פשוט פארודיה על ז'אנר תוכניות טיפולי האינסטנט (הקואוצ'רים), אבל אם בוחנים מה מטרת הפארודיה, מעבר למאפיין המרכזי שלה, ההגזמה, מתגלה כי אין כאן כל ביקורת וקריאה לשינוי, אלא מדובר אך ורק בהגזמה, שמהווה תוצר לוואי של התוכנית ואפילו לא מטרה בפני עצמה. לעומת תוכנית זו, מטרה ביקורתית היא משהו שהציבו לפניהם יוצרי "ארץ נהדרת", וגם הם מנסים כל הזמן רק לעמוד בזה בהצלחה. במקרה של "קצר משפחתי", אין מדובר על ביקורת או חתרנות כלל.

השילובים בתוכנית פשוט לא הגיוניים.

תחילה מדובר על "הגזמה טיפולית" של משפחות מוזרות, כשבסה"כ באמתלה של טיפול, יורדים על המשפחה. וזה אפילו לא "שוק תרפי", שיטה בסיסית וקבועה שאלון גל מיישם בלי הבחנה בכל משפחה.

ישנם גם רגעי מתיחות, כמו שעברה אם משפחת ששון עם שחקן מצד ההפקה, ששיחק קליינט עם פאה שמציק לה במספרתה. היה מביך ולא לאם המשפחה, אלא לתוכנית הרדודה עצמה.

נוסף לאלו, משלבים זאת יחד עם פאנל בידורי שפשוט יורה מדי פעם פאנצ'ים לא ממש מוצלחים על המשפחה (כרעיון חדש במקום לרדת על פוליטיקה ואקטואליה)

ולכל זה תוסיפו גם צחוקים מוקלטים, ותקבלו עיסה לא טעימה ולא מזמינה.

לכן אפשר להסיק  כי קודם כל חייבים להציב מטרה, חייבים לספק לצופה הסבר מה הוא עומד לקבל ולמה. ובמקרה הנוכחי ב-"קצר משפחתי" לא ברור מה באה התוכנית לעשות. היא לא באמת עוזרת למשפחות במצוקה, היא לא גם מבקרת את התוכניות הללו שמשתמשות בפתרונות אינסטנט, היא לא סתם תוכנית פאנל טיפוסית, והיא משלבת המון תכנים שונים.

אז מה היא? האם אפשר לטעון כי היא פשוט תוכנית בידור? לדעתי לא ניתן לטעון כי בידור בכל דרך אפשרית היא מטרה בפני עצמה. הבידור צריך להיות כלי עבור מטרות אחרות ולא מטרה בפני עצמה.

בתוכנית זו נדמה כי הכל הולך והכל נכנס, אולם כמו שטוען הביטוי, “תפסת מרובה לא תפסת". מדובר על עוד ניסוי לא מוצלח. נחכה בשקיקה לניסוי הבא.