|
|
![]() |
|
מאמרים אחרונים של מתן אהרוני - אמנות הרמאות – פרומואים בערוצים המסחריים - "אלופים של החיים" – הנוער במצוקה ויש להחיש לו עזרה - אולפן שישי עם יאיר לפיד – מהדורה בורגנית ומרגיעה לרשימת המאמרים המלאה של מתן אהרוני |
משחק מלוכלך- מוקומנטרי משובח
מתן אהרוני התוכנית האחרונה לעונה של "משחק מכור" ששודרה אתמול, יום שני ה- 10.4.2006 בערוץ 2, הייתה חדשנית וברוכה. היה זה סרט מוקומנטרי קצר ומוצלח שהציג במבט היתולי ורפלקסיבי את עשיית התוכנית הסטאירית "משחק מכור".
בניגוד לתוכניות סיום רגילות התעלו על עצמם היוצרים של "משחק מכור" והציגו סרט שמציג שבוע בדוי של מאחורי הקלעים של עשיית התוכנית. בסרט השתתפו שי אביבי, גורי אלפי, ליאור שליין, אביב גפן, הבמאי אבי כהן, עינב גלילי ותומר שרון.
היה זה מהלך חשוב בטלוויזיה המיינסטרימית שכמעט ולא מתרחש בה וראוי שיהיו עוד רבים כאלה. המוקומנטרי הוא ז'אנר חדש יחסית שיצא מתוך הז'אנר הדוקומנטרי לכיוונים אחרים ומאתגרים יותר: מדובר על סרט דמוי סרט דוקומנטרי רק בדוי לגמרי ומבדר. הוא משתמש בסגנון הדוקומנטרי ומטפל באותם נושאים (לכאורה הצגה של מציאות חיים) אך, כאמור, מדובר על סיפורים בדויים לחלוטין. הז'אנר המוקומנטרי למעשה חושף בצורה רפלקסיבית את העשייה הדוקומנטרית כעשייה שלא באמת מציגה אמת מול המסך, אלא מתברר כי הדברים לרוב מבוימים, מתוזמנים היטב וערוכים בהתאם לרצון ונקודת מבט היוצרים (ר' ספרו של יגאל בורשטיין "תיעוד, סרט תיעודי, בדיה"). בין היצירות המרכזיות והחשובות של ז'אנר זה הוא הסרט של וודי אלן "זליג" (1983), שמציג לכאורה תופעה של אנשים שמשנים אופיים בהתאם לסביבתם, כמו זליג הזיקית האנושית. גם בישראל נעשו מעט סרטים בנושא, המעניין והטוב ביותר ביניהם
הוא הסרט "זהירות מצלמה" (שאול בצר, 2003) שהיה מוקומנטרי על לכאורה אבי סרטי המתיחות.
בסדרות הטלוויזיה היה זה "המופע של לארי סנדרס" שבמשך כמה עונות עשה זאת. ובסרט כמו בסרט: חייבת להיות דמות האנטגוניסט. בליהוק מעולה בחרו בסרט "משחק מלוכלך" את גורי אלפי שמשחק מלוכלך. גורי הוא הדמות הרעה מול שאר החברים. הוא נראה תמים אך מתגלה כתחמן לא קטן. הוא מתחמן את תומש, את שי אביבי, גונב בדיחות לליאור, הוא זה שמסלק את המצלמות וכועס נורא. ליאור שליין הוא המתחרה העיקרי שלו.
לעומת שניהם שי אביבי שיחק את הדמות המסכנה שנדחקת לפינה ועליו עשו גם קטע סאטירי. כמעט והיה פה טוויסט, כשקיבל כוח פוליטי מבפנים (קיבל מינוי להיות מנהל התוכניות ולכן חוששים המשתתפים לצחוק עליו) אך כוחות פוליטיים וכלכליים תוך טלוויזיוניים וחיצוניים גברו (כתבת חוץ פיקטיבית מה- CNN שלחצה להציג סאטירה על שי אביבי כדי להציג את התוכנית מול המתחרים הגדולים, "ארץ נהדרת") וכך הסרט היה סאטירי ורפלקסיבי כאחד: חשף הן את התככים והפוליטיקה שמאחורי הטלוויזיה (ואת כוחה של ארה"ב להשפיע גם במדינה שלנו הקטנה) בצורה מבדרת וקלילה והן את חוקי הז'אנר הדוקומנטרי כלא בהכרח מציאותיים ואובייקטיביים כפי שנתפשים. לגבי שי אביבי הליהוק היה גאוני. הוא כבר מומחה בז'אנר המוקומנטרי: הוא השתמש בז'אנר זה בתוכנית מעולה, שכנראה הייתה מוקדמת לזמנה, תוכנית לילה שיצר והנחה, "מקרה לילה", שהייתה תוכנית בסגנון "לארי סנדרס שואו". כלומר תוכנית אירוח שמציגה את אחורי הקלעים ואת התככים,
לסיכום, התוכנית הייתה מהנה, חשובה, חדשנית ונכונה. לעומת תוכניות הסיום הנדושות שמסכמות את מה שנעשה ועברו במהלך העונות היה זה חידוש מרענן, מבדר ומאתגר. כן יירבו. |
|