"אחד העם 101" – המהפכה המזרחית החלה?

 הפעם, לאחר עשרות שנים, נראה כי התוכנית מציגה את היפוך התפקידים ההיסטורי. כעת המזרחית היא הגיבורה (ולא הגבר המצ'ואיסט). כעת היא זו שעולה בסולם המעמדי בזכות הגרמנים (כמו האשכנזים, שמאז שנות החמישים בזכות רנטות השילומים נפתחו פערים מעמדיים וכלכליים), כעת היא זו שאליה האשכנזים מתחנפים. היא כעת מחפשת חתן שהוא דווקא אמריקאי. אולם התוכנית מציגה גם הרבה יותר מכך. היא מציגה ביקורת בצורה הכי מוגזמת שאפשר כדי להיות פארודיה בועטת, שדורשת לאתגר את השיח המזרחי הקיים.

 אך תחילה יש להסביר את הקשר בין עושר, מעמד וגרמניה.
הסדרה מתחילה עם מהפך נרטיבי מזה שמסביר מדוע נוצרו פערים בין מזרחים לאשכנזים. הטענה הסוציולוגית המקובלת טוענת כי הרנטות שקיבלו ניצולי שואה (אשכנזים) בשנות החמישים היו אחד הגורמים המרכזיים שהובילו לפערים כלכליים לעומת המזרחים. הפערים למעשה החלו כבר עם פיזור האוכלוסין הלא שוויוני שנעשה עם קום המדינה ובשנותיה הראשונות, שבו המזרחים הופנו לאיזורי הספר נטולי התשתיות ואפשרויות הקידום וההתפתחות, לעומת הייקים, שרצו להתיישב במטרופולין העירוני (התל אביבי) ועם אכלוסם של אשכנזים בשיכונים בערים במרכז הארץ, לעומת עיירות הפיתוח, ששם קיבצו את העולים המזרחים.

 הסדרה פותחת ומציגה כיצד הפעם המזרחים, שאותם מיצגת מירי, זוכים לקפיצת מדרגה כלכלית אדירה בזכות סוג של רנטה רצינית ששולמה בגלל שריפתו של ראובן, בעלה (הוא נשרף חי מגז שדלף בחזרות לטקס הדלקת הלפיד באולימפיאדת הנכים). היא מובילה ל"שדרוגה" של מירי פסקל, שחזרה כעת לשם נעוריה, מירי בת חיים. שולה נמירוביץ' נמיר האשכנזייה הגזענית, שהייתה בתוכנית בעונה הראשונה השכנה ששלטה בתוכן, במדיה, כבעלת ההון, שגרה בפנטהאוז, ומתפקדת כמנהלת- ראש ועד הבית, כעת באה להתחנף למירי, שהפכה עשירה ומכובדת ממנה.

 ההחלטה להציב את מירי במרכז הבמה היא החלטה פוליטית וביקורתית. מירי לא הייתה בעונה הראשונה, ב"אחד העם 1", הדמות הראשית והעיקרית, אלא היא הייתה חלק ממארג הישראליות שהוצג בתוכנית. היא בהחלט זכתה לאהדה רבה מצד הקהל בהמשך הסדרה, כנראה בשל מאפייניה המוקצנים.

 כנראה שקאמפיות, שחושפת את הפרפורמטיביות של הזהות, מובילה לאהדה רבה. מתברר שאנשים רוצים ומחפשים ביקורת ויזואלית, שאינה פלצנית ואינה משתמשת בשפה אקדמית, כפי שהמשפט הקודם נפתח. ההתחפשות, ההגזמה, שמוכיחה כי זהות היא משהו נזיל שניתן לחקותו בצורה מוגזמת וכך גם לחשוף את המלאכותיות שבו, זוהי ביקורת חברתית חזקה שמקבלת הכרה ותמיכה מצד הצופים.

 בתוכנית "אחד העם 1" הוצגה פארודיה על פניה הרבים והשונים של החברה הישראלית. היו שם הדוור הרוסי שעליו כולם עובדים, מירי פסקל וראובן, זוג החברים הצעירים החרמנים, האם העשירה החד-הורית, המשפחה המזרחית המסורתית של עמרם יהודית מזרחי, הדייל ההומו, אווה וחייקה, כאשכנזיות הוותיקות ששכבו עם כל גיבורי התרבות הישראלים ועם אנשי הממסד הישן, ד.קיפניס שכנראה סובל ממחלות נפש ואולי מטראומת השואה (?), מר בראון והמטפלת העובדת הזרה שלו ריביירה, אבירם התמים שחונך את בת חן הפרחה הקטנה, אילנית הקוסמטיקאית "הסתומה" ועוד..

 אך כעת מירי פסקל, שחזרה לשם נעוריה בת חיים, היא הגיבורה. סביבה שאר הדמויות נסובות. כלומר המזרחית החתרנית היא שעומדת במרכז הביקורת.

 מירי היא נובורישית אמיתית. מירי מוצגת כי אינה באמת יודעת להתנהל כעשירה, כאילו מדובר על זהות מהותנית (אסנציאלית) שטבועה באשכנזייה כמו נמירוביץ'. הביקורת הפארודית מציגה את העושר וההתנהלות התרבותית של העשירים, שמעריצים אומנות בלי להבין על מה כל המהומה, שמתפעלים ממגדלי יוקרה, כל זה מוצג כדבר הבנייתי, כתרבות מלאכותית שהחיקוי הלא מוצלח שלה מוכיח כמה תרבות זו היא מלאכותית וניתן במקומה לייצר אחרת בלי בעיה. זוהי אופציה אחת.

מירי וחברותיה המתחנפות