נולד לרקוד-הגמר

מאת: מתן אהרוני

ראיתי את הגמר. מודה. היה מרתק. אני מתוודה כי איני מבין ולו מילה אחת בשפת הריקוד, שהיא שפה בפני עצמה.

היה מלהיב ריקוד השופטים (הזכיר לי ריקוד שכבר ראיתי), היה מגניב ריקודי הבלט הישראלי (ששילב את מיסי אליוט בבלט קלאסי) ובעיקר היו מדהימים ריקודי הרקדנים המתחרים.

התוכנית "נולד לרקוד" גרמה לי מצד אחד להרגיש ששווה ללמוד את השפה (למרות שלא באמת אעשה זאת) אך עניין רב יש בה. לכן יאמר לזכותה כי התוכנית נולד לרקוד הביאה לקדמת הבמה תרבות אחרת שלא הייתה על הבמה לפני כן, תרבות של ריקודים שנתפשה כתרבות אם טי וי נחותה, תרבות פופ זולה שמלווה את המוסיקה ולא עומדת בפני עצמה.

חובה להזכיר בבמה זו כי תוכנית זו לא היא היחידה שהביאה לכך אלא היא השתתפה בטרנד הריקודי שהגיע ארצה מ"ארץ האם" הישנה שלנו, מבריטניה, עם התוכנית "לרקוד עם כוכבים" המקורית. אחריה גם אצלנו הביאו בתוכנית זהה רק ישראלית חזרה את התרבות הסלונית האירופאית, התרבות שהוחרמה עם קום המדינה ובמהלכה, תרבות גלותית שהציונות ביקשה להוקיע כדי ליצור תרבות חדשה אנטי גלותית ולא נשית, כפי שנתפשה הגלותיות.

תרבות סלונית הייתה תרבות המזרחיים (ר' הסרט "שלאגר" של אסי דיין), תרבות העיר האורבנית תל אביב שעמדה בניגוד לתרבות תנועות הנוער השונות.

אך עם כל המחמאות צריך גם קצת ביקורת והנה היא מגיעה: אז חבל שהתרבות הזו מגיעה בתוך אריזה מסחרית שכל מטרתה למכור וכמה שיותר. בגלל אילוצים אלו של מסחריות אנו מפסידים. הכל דיי רדוד ומגיע במנות קטנות ומדודות מדי שמהם ניתן רק לטעום על קצה המזלג ולא יותר מזה. לא באמת להבין לעומק על מה כל המהומה. לא בדיוק הבנתי את ההבדלים בן רומבה לצ'צה ומה המאפיינים שלהם בכלל, וההמשך די ברור ומובן.

ובמיוחד בתוכנית הגמר לא הבנתי מה עושה אביב גפן בתוכנית ריקודים: רוקד עם הגיטרה או מוכר תקליטים?

מצד שני יאמר כי את ההשלמות נוכל לעשות בהופעות האמיתיות באורח מלא של להקות הריקודים השונות ולכן תוכנית זו למעשה הביא לפריחת הענף ולכניסתו של קהל חדש וצעיר שלא נחשף לפני כן לתרבות זו.

אמביוולנטיות זו שמביאה לטעימה בלבד שלא באמת מציגה ומייצגת את הטעם האמיתי והנכון (של הריקודים במקרה הספיציפי הזה שלנו) מאפיינת את הטלוויזיה המסחרית שלנו בכלל, כמו תוכנית זו שהציגה זאת היטב.

נדמה כאילו אין מה לעשות אלא להעביר לערוץ הראשון, אך שם הדברים נראים לציבור כאילו נותרו ארכאיים, שלא לומר משעממים (כמו תוכניות תרבות שנמשכות שעות תוך דיונים אקדמאיים ורציניים) אז נדמה כאילו אין פתרון לרדידות המסחרית, אלא להעמיד פילטרים רבים וביקורתיים בצפייתו.