הסופרנוס

הסדרה  "הסופרנוס", שהחלה עונה חדשה בלוויין (יס פלוס, ימי שלישי, 22:00), היא סדרה שזכתה להדים רבים. יש לה אוהדים רבים אך גם לא מעט סולדים, שלא מבינים מה פשר האהבה למאפיונרים לא מוסריים (ר´ הגיבורים החדשים במסכים הקטנים). במאמר זה אורן פרסיקו יציג את דעתו עליה, את מה שמתרחש מאחורי הקלעים מבחינת השחקנים והיוצרים ואת הדילמות המוסריות השונות, שמתמצות בעיקר ב"חיסולים" שונים שמציבים לטוני אתגר: קונפליקט שקיים בין הפן המוסרי לפן המקצועי.   

"הסופרנוס"

הבנייה דרמטית מופתית

מדוע נחשבת "הסופרנוס" לסדרת הדרמה הטובה בעולם? בין היתר משום הבנייה הדרמטית המופתית של התסריט.

הפרק ששודר ביום שלישי, ה- 11.7.2006, ביס פלוס למשל, הסתיים באירוע קטקליזמי – טוני סופרנו, גיבור הסדרה, נורה. הירייה באה ללא אזהרה מוקדמת (דודו הסנילי שלף לפתע אקדח וירה בו) אך יחד עם ההפתעה קיננה התחושה כי הירייה הייתה צפויה, אפילו מתבקשת. המאורע הדרמטי התקבל כהתפתחות כמעט טבעית, היה אמין לחלוטין אך בו בזמן לא אירוע שאפשר לחזות את פרטיו מראש. זה לא מקרי, כמובן. דבר אינו מקרי ב"סופרנוס".

האקדח שירה בטוני לא הופיע במערכה הראשונה, חלילה, רמזים מטרימים מסוג זה מנוגדים לסגנון המתוחכם של יוצר הסדרה דייוויד צ´ייס, אך הפרק כולו הוביל בדרכים עקלקלות לרגע בו טוני חוטף כדור בבטן. קטע הפתיחה המהפנט, עם וויליאם ס. בורוז המקריא מפרי עטו, השיק את העונה באווירה מבשרת רעות. מיד אחריו נפגשנו בפעם הראשונה עם טוני, וראו זה פלא – הוא נראה יחד עם דוד ג´וניור, חופר בעזרת את בור בחצר, כאילו כורה קבר לעצמו.

לאורך הפרק פוזרו איומים מרומזים על עתידו, על האפשרות שיקבל התקף לב (וראינו כמה הוא שוקל ואיך הוא חש ברע אחרי שאכל יותר מדי סושי). הכותבים הזכירו לנו גם אילו אנשים היו רוצים בהיעלמו, ואחד מהם אף נדחף לידי מצב נואש (בסופו של דבר העדיף להתאבד). והיו גם, כמו תמיד בסדרה, מילים הנזרקות כביכול באגביות מוחלטת, כשרק מאוחר יותר אנו מבינים את מלוא משמעויותיהן. אבא של כרמלה סופרנו אמר לה (בלי קשר לטוני, כמובן): "כל מעשה טוב זוכה לעונש", וזאת דקות מספר לפני שבעלה עשה מעשה טוב והלך לעזור לדודו החולה.

כך זה ב"סופרנוס", אירוע אחד מהדהד באחרים, משנה אותם במשהו ושואב מהם את כוחו. יריית אקדח המתבצעת על פני השטח אינה אלא ביטוי להלך הרוחות ברבדים נסתרים יותר של העולם הבדיוני, וכשבוחנים לעומק את פרק בכורת העונה מגלים כיצד כל העלילות המורכבות ועשירות הניואנסים שיוצרות את העולם הבדיוני היו כמו שותפות לבריאת הירייה, הביאו באופן בלתי מודע להתרחשותה. סימפוניה רבת משתתפים בוצעה בהרמוניה גמורה עד למסקנה הבלתי נמענת - התו האחרון, הבאדה-באנג. מושלם.

ייסורי מוסר בסופרנוס

בראיון ל"ניו-ג´רזי סטאר לדג´ר", אותו עיתון שטוני סופרנו מתכופף להרים כל בוקר מכביש הגישה המוביל לביתו, אמר סטיבן ואן-זאנדט שיום הצילומים הקשה ביותר שעבר עליו בכל שש העונות של "הסופרנוס" היה היום בו נדרש לכוון את אקדחו אל וינסנט פסטורה ולירות.

ביג פוסי

"זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשנו שיש מתח על הסט", הוסיף ואן-זאנדט באותה הזדמנות וסיפר כי בעוד האווירה בצילומים תמיד טובה, כולם חברים של כולם ואין כמעט מריבות אגו, ביום בו נקבע כי יצלמו את סצנת החיסול של פוסי כל הנוגעים בדבר גילו סימני עצבנות. את מרבית היום העדיפו השחקנים להעביר בישיבה שקטה, מבודדים האחד מהשני. ללא דיבורים, ללא הבדיחות הקטנות שמלוות אותם בדרך כלל. טוני סיריקו, המגלם את דמותו של פולי וולנאטס והיה שותף ל"חיסול" של פסטורה, מצא עצמו מתנצח שלא כהרגלו עם מפיק בסדרה על מיני שטויות שכבר מזמן נשכחו מזיכרונו.

הייתה זו הפעם הראשונה שדמות מרכזית בסדרה הוצאה להורג, אך לא האחרונה. דייוויד צ´ייס, יוצר "הסופרנוס", גילה את היתרונות שבחיסול דמויות מפתח וחזר על המהלך בכל עונה מאז. בעונה השלישית ג´קי אפריל ג´וניור, בעונה הרביעית ראלף סיפרטו, בעונה החמישית טוני בי ואדריאנה.

המהלך העלילתי אולי דומה (דמות קרובה סוטה מהקודים המקובלים ונאלצת לשלם את המחיר), אבל זה רק הולך ונעשה קשה. לא רק לטוני סופרנו, שנושא במצפונו את האחריות המוסרית לרציחות הללו, גם לצוות השחקנים בסדרה. חיסולה של דמות היא מכה קשה לשחקן שמגלם אותה. הצוות מאבד חבר, וזה מאבד את מה שקרוב לוודאי יהיה התפקיד הטוב ביותר שיזדמן לו לגלם בכל הקריירה (ראו מה קרה לדריאה דה-מאטיאו, שגילמה בצורה משכנעת כל-כך את דמותה של אדריאינה: לאחר שדמותה חוסלה ביערות ג´רזי אפשר היה לחזות בה מקללת את גורלה מדי שבוע בקומדיית המצבים הכושלת והמטומטמת "ג´ואי"). כשהשחקן שגילם את גיגי ססטונה, עוד דמות שעברה לעולם שכולו טוב, קיבל את שיחת הטלפון האישית מדייוויד צ´ייס, הוא התחנן על חייו כאילו הוא עצמו עומד בפני גזר דין מוות. זה לא עזר לו, כמובן. צ´ייס הסביר לו בקור רוח שלא מדובר בשום עניין אישי, זה רק ביזנס.

ה"ח´ברה הקרובים" - שלא כולם בין החיים

רק ביזנס. כמובן. זה אף פעם לא אישי, גם בעולם הבדיוני של "הסופרנוס. "או כך לפחות זה אמור להיות, אלא שמרגע שטוני הופך לבוס הוא מגלה כי כשהקורבן קרוב לליבך יותר מאיזה חבר ילדות עם נטייה הרסנית להימורים, האישי נעשה כמעט קשה מנשוא.

בין שלל הרבדים ההופכים אותה ליצירת טלוויזיה מורכבת ומתגלמת כל-כך, "הסופרנוס" היא גם הרהור מתמשך על מקומו של המוסר בחיינו. לא ´מחזה מוסר´ במובן המקובל של הביטוי, שכן אין, למרבה הצער, מוסר השכל חותך וברור, אבל בוודאי סדרה הגורמת לצופה להרהר במוסרי.

גם אם אינך רוצח ושודד, גזען וחמום מוח, נואף, סדיסט, שקרן ואגואיסט חסר תקנה כמו טוני סופרנו, קשה שלא לזהות בו משהו מעצמך, או לכל הפחות לחבב אותו. משום כך ההתייסרויות שעוברות עליו, רחוקות ככל שיהיו מאלה שהאדם הממוצע נתקל ביום-יום, מקרינות על האופן בו אנו מתמודדים עם החלטות מוסריות והדרך בה אנו חיים עם תוצאות בחירותינו. הדילמות הכבדות ביותר, באופן טבעי, עולות כשטוני צריך להכריע לגבי רציחת חבריו ובני משפחתו, שתי המשפחות. זה לא קל. בפרק שחתם את העונה הקודמת אמר טוני לד"ר מלפי: "כל הבחירות שלי היו שגויות".

טוני סופרנו. "קשה שלא לזהות בו משהו מעצמך"

האם בדור הקודם לזה של טוני, כשאביו נידרש לקבל החלטות קטלניות, הבחירה הייתה קלה יותר? אי-אפשר לדעת. אבל אז לפחות יכולת ללכת לבית הקולנוע, לצפות בסרט עם גרי קופר, וללמוד כיצד ראוי שינהג גבר אמיתי ("הטיפוס החזק והשקט", כפי שניסח זאת טוני בפרק בכורת הסדרה). היום, אפילו בסדרה מאצ´ואיסטית במובהק כמו "הסופרנוס" קשה למצוא דמויות המנותקות מהצד הרגשי שלהן, שפועלות בלי נקיפות מצפון ומדחיקות כל היסוס וחרטה, שמתעלמות מהשינויים שחלו בעולם הערכים שמחוץ למאפיה. ליביה, שביקשה מדוד ג´וניור לרצוח את בנה כי החליט להכניס אותה לבית אבות, הייתה כזו. טוני, לעומתה, מקבל התקפי חרדה משום שאימו מעולם לא הפגינה כלפיו די אהבה.

הדמויות הראשיות שקיבלו לאורך הסדרה גזר דין מוות הפרו את הקוד האתי של המאפיה: בין אם פרצו מגבולות עולם הפשע ופנו לסוכנות הפדראלית, ובין אם הפרו את חוקי המאפיה במסגרת העולם התחתון. מכל מקום, קשה להאשים אותן. בכל אחד ואחד מהמקרים הן בסך הכול ניסו לעשות את הדבר הנכון, מבחינתם. הבעיה היא שלאור הערכים השולטים בעולם של "הסופרנוס" (כלומר, העולם שלנו), כשקידום עצמי והצלת עורך גוברים פעם אחר פעם על מה שחוקי או צודק, על יחסי אהבה וחברות, הדבר הנכון הוא הרבה פעמים גם הטעות הכי גדולה. ההחלטות של טוני להוציאן להורג עולות לו בייסורים קשים, אבל גם הוא יודע שחוק וצדק, אהבה וחברות מתבטלים אל מול הבחירה בשרידותו האישית כבוס המשפחה. מעונה לעונה מצטברות עוד ועוד בחירות שרודפות אותו, בעונה החמישית התהליך הגיע לשיא.

בפרק "קולג´" מהעונה הראשונה טוני מזהה, בעת נסיעה משותפת עם בתו, משת"פ החי תחת התוכנית להגנת עדים. הוא חומק ממחויבויותיו ההוריות כדי לחנוק את המשת"פ, ועושה זאת בלי להניד עפעף. אבל כשהמלשן הוא מי שאתה מחשיב לאח שלך, כמו במקרה של פוסי, המהלך קשה בהרבה. תחת החוקים של המאפיה, פוסי היה צריך לשלם את המחיר. אבל טוני לא מסוגל להביא עצמו להכרה באשמתו לאורך עונה שלמה. שוטר מושחת מדליף לו שפוסי משת"פ, כשפולי מזמין את פוסי לבית מרחץ כדי לבדוק אם יש עליו מכשיר האזנה פוסי מסרב להתפשט בתואנה שכואב לו הגב, ואז הוא נעלם מהשטח לחלוטין לזמן מה ויום אחד פשוט מופיע עם תירוץ קלוש להיעדרו. כל הסימנים מעידים על אשמתו אבל רק כשטוני שומע בחלומו את מה שהוא מדחיק בערנותו הוא טורח למצוא את ההוכחה, להוביל את פוסי ללב ים ולהוציאו להורג. על אף אשמתו המוכחת, זכרו של פוסי לא יפסיק לרדוף את טוני.

כשהוא צריך לתת את ההוראה לחסל את ג´קי ג´וניור, הדילמה קשה לא פחות. ג´קי הצעיר החליט למנף את מעמדו במשפחה על ידי שוד כושל של משחק קלפים שאורגן על ידי המשפחה. לא עושים דבר כזה, ואם כבר עושים אז בטח שלא נכשלים בו, כך שהנקמה הייתה חייבת להגיע. אבל ג´קי הוא גם בנו של האדם שטוני העריך מכול - הבוס לשעבר, ומי שהפך לבן זוגה של בתו. טוני לא נותן את ההוראה מפורשות, רק רומז על מה שצריך להיעשות ומכין את עצמו להתמודדות עם ההשלכות בקרב הבנות במשפחתו. בתו, שחברה נרצח, ואשתו, שחברתה הטובה איבדה בן. רק כשאדריאנה תירצח בסיום העונה החמישית יהיה חטא דומה שיחליף במצפונו של טוני את מקום רציחתו של ג´קי ג´וניור, ובנפשה של אשתו את מקום התהיות על גורל בן חברתה.

ראלף סיפרטו- פסיכופט אמיתי

את ריצ´י אפריל מחסלת אחותו של טוני, ואגב כך עושה לו טובה גדולה. הוא עצמו נדרש שתי עונות מאוחר יותר להתמודד עם מטורף אחר, ראלף סיפרטו. לא חסרות סיבות לתעב את ראלף. פסיכופת אמיתי, שרוצח זונה רק מפני שהעליבה אותו, אינו אדם שהיית רוצה בעסק שלך, גם אם אתה מאפיונר. הוא מרוויח כסף טוב, ונותן לך את חלקך, אבל עשוי להוות סכנה למשפחה, שלא לדבר על מעמדו של הבוס. אך ראלף הוא מקרה יוצא דופן במסכת הרציחות המתוארות כאן, שכן רק לאחר שהוא הורג את הסוס של טוני (בשביל כספי הביטוח) משהו אצל הבוס משתחרר והוא מכה אותו למוות. טוב, לטוני תמיד הייתה פינה חמה בלב לבעלי חיים, אבל להבדיל מהמקרים האחרים הרצח של ראלף לא היה הכרח המציאות. ראלף היה במידה רבה קורבן של האגרסיות של טוני, שרק חיפש מטרה לפריקתן. אולי זו גם הסיבה שההשלכות של מותו על מצפונו של טוני פחותות ביחס לאחרים.

הדילמה הקשה ביותר באה בעונה האחרונה. המקרה של טוני בי, בן דודו וחברו הקרוב של טוני סופרנו, קרע את ליבו של הבוס. אחרי שחזר למוטב וחזר למורע, הסתבך טוני בי מעל הראש עם המאפיה של ניו-יורק כשיצא לחיסול קטן כדי לעזור לו לממן חיים טובים לילדיו. להבדיל מפוסי, שהוצא להורג מיד אחרי שההוכחות לאשמתו נמצאו, סופרנו יודע מה בן דודו עשה לאורך זמן בטרם פעל בנושא. העובדה שחש אשמה על כך שטוני בי ישב שנים רבות בכלא על פעולה שהוא עצמו היה אמור להשתתף בה, לולא חטף התקף חרדה, רק הקשתה עליו לבצע את מה שידע שיהיה חייב לקרות. כשטוני מבין שבן דודו עומד להיות מוצא להורג על ידי המאפיה של ניו-יורק, הוא עצמו מאתר אותו ויורה בו, מפגין באחת את מידת האכזריות ומידת הרחמים המצויות בו.

טוני ב.

בעונה השישית אחת הדמויות שוב סוטה בדרכה מעולם הערכים של המאפיה, וטוני שוב נדרש לשאלה אם להתחשב בנסיבות המיוחדות או לעשות מה שחוקי המאפיה מחייבים. אך זהו טוני אחר, טוני שעבר חוויה ששינתה את תפיסת עולמו. אם במקרה זה, בפעם הראשונה, יבחר שלא לפעול כבעבר, עשויות להיות לכך השלכות שיכריעו בסופו של דבר את גורלו שלו. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.

על העונה השישית

דייוויד צ´ייס לא רצה לעשות את העונה השישית. ממש כמו יוג´ין פונטקורבו, המאפיונר שמבקש בפרק פתיחת העונה לפרוש מחיי המאפיה, גם צ´ייס ביקש מ- HBO להביא את הסדרה לסיומה בתום העונה החמישית לפני שהבין כי יש משפחות שקשה להינתק מהן. אז הוא ניאות להישאר ויצר את העונה האחרונה בהחלט, שחלקה הראשון בן תריסר הפרקים עלה בערוץ יס פלוס.

החדשות הטובות (פרט לכך שג´יימי לין-זיגלר, המגלמת את מדו, שוב רזתה) הן שצ´ייס, מרגע שהסכים להישאר לסיבוב נוסף, החליט לנצל את ההזדמנות שניתנה לו במלואה. הפרק הראשון בעונה החדשה הוא יצירת מופת. לכל תנועת מצלמה, חיתוך עריכה, שורת תסריט וזווית צילום מטרה ברורה. האקשן לא בא על חשבון בדיקה מעמיקה של הדמויות, וגם המקרה ההפוך נמנע. כך גם בחלק גדול מהפרקים הבאים. למרות שהתמות הדרמטיות אינן חדשות, המצבים מקצינים. בעונה הנוכחית, כמתנת פרידה, מעניק צ´ייס לכל אחת ואחת מהדמויות הראשיות טיפול מיוחד, המכריח אותן להתמודד עם השדים מעברן.

ההחלטה להוסיף עוד שמונה פרקים לעונה התקבלה באוגוסט 2005, לאחר שששת הפרקים הראשונים של הסדרה כבר נכתבו. חשוב לזכור זאת, שכן יש הבדל משמעותי בקצב ובאווירה בין הפרקים הראשונים לאחרונים. הראשונים נכתבו מתוך ההנחה שישנם רק תריסר פרקים לסגירת כל הקצוות. ברגע שנוספו שמונה פרקים נוספים, נוצרה הזדמנות לשים דגש רב יותר על עניינים שוליים לכאורה, על מהלכים אינטרוספקטיביים. גם אלה מבוצעים לעילא, כמובן, אך הם באים על חשבון התקדמות עלילתית בחזיתות הראשיות. מצד אחר, צופה שיתבונן בעונה הנוכחית רק כדי לדעת מי יזכה במאבק בין ג´רזי לניו-יורק, ראוי לו שייצא בתחושת אכזבה קלה.

באדיבות הבלוג של אורן פרסיקו ביקורת טלוויזיה

לצפייה בטריילר