"מדובר בתופעה"- אושרת קוטלר

מאת: מתן אהרוני

התופעה היא לא חדשה בטלוויזיה – כבר נעשו תוכניות מגזין ארוכות (בנות כשעה) על תופעות חברתיות. התוכניות הן חשובות ומתעסקות עם עניינים רציניים, שמספקים כשעה של תרבות "גבוהה", אך ייתכן והפעם תוכניתה החדשה של אושרת קוטלר, "מדובר בתופעה" (ימי רביעי, ערוץ 2, קשת), היא תופעה (יחסית) חדשה בכל זאת- תוכנית בפריים טיים לאישה הישראלית.

הביצוע שלה היה לא מדהים, אולי אפילו קצת מרדימים...ואולי זה בגלל שזו פשוט תוכנית לא בשבילי- גבר ישראלי.

לאחר צפייה בתוכניות זו של קוטלר אני מרגיש צורך להכתיר את חיים הכט כאלוף התוכניות "החברתיות". אושרת קוטלר, לעומתו, לא מצליחה להגיע לאותה התלהבות ויוזמה נוספת שמתווספת בתוכניות של הכט (כמו על תאונות הדרכים, התקפי הלב, החינוך הסינגפורי וכד').

קוטלר מנסה בתוכניתה החדשה, "מדובר בתופעה", לתפוס את אותה הנישה – ולדעתי לא באותה הצלחה, כיוון שהיא כנראה יצרה תוכנית נשים שפונה רק למחצית מהאוכלוסייה.

אושרת קוטלר - כנראה עושה תוכניות נשים

אושרת קוטלר כבר עשתה כמה תוכניות דומות בתחום זה עם סדרות כמו הסדרה הקצרה (שלוש תוכניות) ששודרה דיי מזמן על רוחניות וכאלה, "סודות הקבלה" (ערוץ 2, קשת). עשתה גם תוכנית על "לנצח את הסרטן" ועל "מה קורה בבית הספר", אך גם הסדרות הללו לא עוררי בי שום תגובה מלבד כמה פיהוקים והעברת ערוצים.

כעת היא יצאה שוב עם תוכנית בת שלושה חלקים על תופעות חברתיות שונות. הפרק הנוכחי התעסק בפיתוח אינטליגנציה בקרב פעוטות: מתי נכון להתחיל לטפח את היכולות השכליות של הילדים? מדוע ההורים מתאמצים להפוך את ילדיהם לגאונים? מהן השיטות הקיימות לפיתוח אינטליגנציה בקרב פעוטות והאם אין בשימוש בהן לגרום נזק?

הבעיה שלי התחילה כשלא ידעתי איפה לשים את היד במה שהפריע לי בתוכניתה החדשה. היו כמה סיבות שמהן לבסוף הגעתי למסקנה- זו כנראה לא תוכנית בשבילי.

לאחר צפייה בתוכנית החדשה של קוטלר מיד הבנתי כי אני דווקא מתגעגע לפאתוס ולתנועות הידיים המוגזמות של הכט, שלעומתו קוטלר היא ממש יבשה.

אבל במחשבה נוספת גיליתי כי זה אני – גבר ישראלי- שבעייתי. כלומר, הדבר נובע ממיגדרי. קוטלר כנראה ובלי כוונה עושה מאז ומתמיד תוכניות נשים שכנראה לא אמורות לדבר אליי. הפאתוס של הכט הוא כל כך גברי-ישראלי וקוטלר- היא כנראה פונה לצופות, הנשים שמול המרקע. היא מתעסקת בעניינים יותר "נשיים" – בייתים, משפחתיים, שאותנו הגברים, לצערי, לימדו לדחות בעדינות. אנחנו הגברים כנראה צריכים לשמוע רק על אסונות, תאונות, מחלות לב שנובעות מחיינו הלחוצים וכד' ולא על עניינים אישיים, עניינים של משפחה וטיפול בילדים.

ובדיוק באותם נושאים קוטלר מתעסקת: בענייני טיפול וחינוך הילדים, ובהמשך התוכניות היא תתעסק עם עניינים של רגשות (דיכאון, חרדה וחיפוש אחר האושר דרך "גלולות אושר" שונות) וטיפול (רפואי- על יתרונות וחסרונות הרפוואה האלטרנטיבית). ולכן התוכנית לא דיברה אליי.

ובכל זאת, התוכנית הראשונה, ששודרה ברביעי, ה- 23.8.2006, הייתה כמו כתבה מאוד מאוד ארוכה ששייכת למהדורת החדשות. בתוכנית זו, שהציגה, כאמור, את תופעת לימוד הילדים בגילאים מוקדמים, היה קצת מוגזם לספק שעה וקצת על התופעה. ייתכן ו"קשת" הלכו על תוכנית זולה ובשריפת זמן מסך ארוך מדיי? התופעה לדעתי הייתה יכולה להיות מוצגת גם בחצי שעה (עם פרסומות) ואותן תובנות, אם אלו בכלל נוצרו, היו מתגלות.  

לא ברור לי בדיוק מה היה חסר, אבל היה משהו שחסר והרבה. אולי, כאמור, הנושא לא היה מתאים לי, כגבר ישראלי, אבל אולי הנושא היה גם לא כל כך חדשני. אולי משך הזמן היה ארוך מדי ואולי הבעיה נובעת מקוטלר, שלא סיפקה את הסחורה, אותה התרגלנו לקבל מערוץ שתיים. גם מתוכנית שמספקת מידע אני מצפה שתגרום לי להרים גבה, שתזיז לי איפשהו. שתשנה דברים, שתציע פתרונות אחרים (הייתה איזו דקה בסוף התוכנית שנדמה לי שרמזו על איזה פתרון עמום). זוהי מהות הדרמה- שאמורה להיות בכל תופעה - אם מציגים אותה נכונה.

אפילו המוסיקה שפתחה וסגרה את התוכנית הכניסה לדיכאון ולא המריצה לפעולה- מחשבתית או מעשית.

בקיצור התוכנית הייתה בעייתית. אם הכוונה הייתה ליצור תוכנית בזמן פריים טיים לקהל הנשי, אז זה בהחלט משהו חשוב וחדשני, אבל לזה יש מחיר- חצי מהאוכלוסייה משתעממים, ובפריים טיים בדרך כלל מנסים למצוא תכנים משותפים – שיעניינו את שני המיגדרים. אך כפי שזה נראה, גם בפרקים הבאים בסדרה הדברים לא ישתנו.